ביפו העתיקה, במבנה רב קשתות המשקיף אל הים, במשך למעלה מעשרים שנה, תיאטרון יפו יוצר שפה תיאטרלית ייחודית העושה שימוש בחלל המאתגר ובמרקם החיים העשיר הקיים ביפו.

תיאטרון יפו הינו במת תיאטרון ואמנות למפגש בין-תרבותי המעודד היכרות הדדית וקירוב בין תרבות עברית, ערבית ומזרח-תיכונית, בכבוד הדדי ומתוך אמונה בדרך של פיוס ושלום. התיאטרון משמש אכסניה ליוצרים ולמבצעים, ערבים ויהודים, ליצירה משותפת ולהתמודדות עם שאלות של חברה, זהות ומקום במגוון סגנונות אמנותיים.

תיאטרון יפו הוא מוסד יוצא דופן בנוף התיאטרון הישראלי מבחינת המעורבות החברתית והסגנון שלו. הצגות התיאטרון ויוצריו זכו לפרסים ולציונים לשבח בארץ ובחו"ל.

תמיכה בקהילה: תיאטרון יפו רואה את מעורבותו בקהילה כחשיבות ממעלה ראשונה. תמיכה במופעים המתקיימים בפריפריה, החברתית והגיאוגרפית, היא הזדמנות אמיתית לכל חבר בקהילה. התיאטרון יוזם ומקיים הלכה למעשה, ימי תיאטרון מרוכזים ומופעים, עם מסרים חברתיים לאוכלוסיות השונות המרכיבות את הקהילות השונות, היהודיות והערביות, בארץ, ומלווה את ההצגות בשיחה עם הקהל בתיאטרון, בבתי הספר ובמרכזים הקהילתיים בהם התיאטרון מתארח.

תמיכה בדו קיום: בתיאטרון יפו השימוש במושג “רב תרבותיות” היא לא רק מטבע לשון, אלא עובדה ואידיאולוגיה. המעורבות התרבותית מתבטאת בשיתוף פעולה עם הקהילה המקומית, היהודית והערבית, אזרחים ותיקים וחדשים, בקבלת האחר ובחשיפת התיאטרון לקהילה שעד כה מיעטה להתקרב מאולמות התיאטרון בארץ. התיאטרון עוסק בנושאים חברתיים ופוליטיים אותם קשה למצוא בזרם המרכזי . לתיאטרון שפה ייחודית ומרתקת עם מחזות מגוונים בהם הקהל, הוא חלק בלתי נפרד מההתרחשות על הבמה.

תמיכה ביצירות חדשות: תיאטרון יפו חושף את הקהל ליוצרים וליצירות חדשות. התכנים בהם עוסק התיאטרון הם “תכנים מטלטלים, מחדשים ויוצאי דופן” כך הגדיר זאת דר’ נפתלי שם טוב מהמחלקה לספרות, אומנויות ולשון באונ’ הפתוחה. היצירות בהן עוסק התיאטרון הם נושאים חברתיים, קרובים ורחוקים מחיי היומיום, בכל תחומי החיים ומתמקד בתרבות המזרח הים התיכון.

"התיאטרון הערבי עברי הוא מוסד שמתעקש ללכת בדרכו הייחודית.. מוצא חומרים שמקדמים הסתכלות רגישה, מהורהרת ולא מתלהמת…רוח התמימות הכובשת היא המפתח לחן המיוחד של התיאטרון הקטן ביפו, מקום שבו המציאות האכזרית שמסביב מפנה לרגע את מקומה לסוג של חלום עדין לדו קיום מפויס ותוסס."

-שי בר יעקב, ידיעות אחרונות

"האי השפוי היחיד בתיאטרון הישראלי, שבו מתקיים דיאלוג עמוק וכן בין שתי תרבויות: היהודית והערבית. אין זה נסיון צבוע להוכיח דו-קיום, אלא כוונה אמיתית לתת במה משותפת ושיוויונית לשתי תרבויות."

-אופירה הניג, מכתב למערכת הארץ