עד התהום

בוקר. עוד יום. עוד לופ. עוד יום.
לכבות. לקום. קפה. לצאת.
"‏שירותי משרד, במה אפשר לעזור?"
"‏קפה יכול להיות נחמד."
גלילה. ריקנות. בדידות.
"חרא. חרא. חרא."

שני אנשים שמאסו בחיים נפגשים על צוק- רגע לפני הקפיצה.
מה שמתחיל כוויכוח על מי יקפוץ ראשון, הופך בהדרגה למפגש אנושי אמיתי.

שיחה. מבט. ניצוץ קטן של משמעות.

יצירה תיאטרונית פיזית ותנועתית לשני שחקנים, המשתמשת במינימום מילים ובמקסימום נוכחות גופנית כדי לבטא את השגרה השוחקת, הבדידות והחרדה של היומיום. בחיבור שבין תנועה למילה נולד סיפור על מפגש שמציל חיים- שני זרים שמגלים זה את זו ברגע האחרון, על סף התהום.

הצגה פיזית פיוטית העוסקת בריפוי דרך תקשורת אנושית בעולם בו אנשים כבר כמעט ולא מסתכלים אחד לשני בעיניים. יצירה שנולדה מהשגרה השוחקת והמציפה שאנו חווים כאן ומבזקי החדשות האינסופיים.

ברגע של ייאוש ואפלה, הבנו שאנחנו רוצים לחקור על הבמה את הכמיהה אל היד המושטת, החיוך, המפגש האנושי הפשוט. לגלות יחד עם הקהל את היופי שבחיים ולהיזכר, שאולי בכל זאת, יש סיבה לחיות.

יוצרי ההצגה: גבריאל כהן וענבל ארז
שחקנים יוצרים: שחר גבריאלוב וענבל ארז

ההצגה הועלתה לראשונה במסגרת פסטיבל הדופן בתיאטרון הדופן פתח תקווה

משך ההצגה: כ 60 דקות​

יוצרים: גבריאל כהן וענבל ארז
בימוי: גבריאל כהן
שחקנים יוצרים: שחר גבריאלוב וענבל ארז
עיצוב תפאורה ותלבושות: יסמין וולוק
צילום: נועם כהן גרונדלנד, מתן פורטנוי