מקצרון 1

מקבץ הצגות יחיד קצרות

איך קוראים לנביא
מתחת לגשר, בחושך מוחלט, מרצה מוערכת מנסה להיזכר איך קוראים לנביא.
היא בטוחה שרק הוא יכול להציל אותה.
בחוץ התלמידים שלה מחפשים, מנסים למצוא

משחק: רבקה מיכאלי
בימוי: תמר קינן
כתיבה: מיכל אהרוני

* המקצרון של שבת בבוקר לא כולל את ההצגה ׳איך קוראים לנביא׳ – במקומה תהיה ההצגה ׳אב-טיפוס׳.

זמן
ליאור, אב שכול מהמלחמה האחרונה, משתף על המקרה המצער שפקד את משפחתו: עומרי, בנו, נפל לפני חודשיים ומאז אותו בוקר שדפקו אצלם בדלת, הוא איבד את תחושת הזמן. בזמן ששרון, אשתו, יוצאת למסע משלה להתמודד עם האובדן הנורא, ליאור שוקע על הספה בבית, מכוסה בכירבולית צהובה, עם חור בלב, מחשבות שחורות וקללת הזמן. מונולוג על אובדן, זיכרון, והמקום שבו הזמן נעצר.

משחק: יגאל שדה
כתיבה ובימוי: רובי קסוס

תקשיבו לי טוב
אל תקשיבו לאלה שמנסים לשקר, להטעות, להוציא מההקשר, ובטח לא לאלה שקוראים להדיח אותנו מהאירוויזיון. התרחשו דברים בשנתיים וחצי האחרונות. אין להכחיש. חלקם חמורים. גם את זה לא ניתן להכחיש. אבל בסך הכול עשינו את מה שהכריחו אותנו לעשות. אני לא אוכל להמשיך אם לא תקשיבו לי. גם אתם לא. תקשיבו לי טוב. תקשיבו רק לי, טוב?

משחק: ניר (נירו) ברק
מאת: עדו סתר
בימוי: דורי אנגל

——————-

אב-טיפוס (שבת בבוקר בלבד)
קומדיה נוירוטית וחשופה על הרגע שלפני הרגע הגדול. במסדרון בית החולים, יוצא האב לעתיד למסע אסוציאטיבי פרוע בין דור האבות הקשוחים שבנו הכל בידיים, לבין דור הבנים שכואב להם בפרק היד מהקלדה. יצירה אינטימית ומפתיעה על גבריות שבירה, אבהות והזכות לקטר, שמהלכת בווירטואוזיות על הגבול הדק שבין חרדה לאופוריה.

משחק: דולב אוחנה
כתיבה ובימוי: ארז חן