מונודרמה זוכת פרס ראשון ופרס השחקן בפסטיבל תיאטרונטו 2019
זוכה פרס תאטרון הפרינג' קיפוד הזהב 2020
אואזיס חוזר לתיאטרון יפו – כל ההכנסות יתרמו לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני
הרבה זמן אני שואל את עצמי "מה המשמעות של תיאטרון בימים חשוכים כאלה?"
והאמת, אין לי תשובה טובה. אבל אני יודע שני דברים בוודאות:
1. אני רוצה לעשות תיאטרון.
2. הימים האלה מאוד חשוכים.
את פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני הכרתי כשהייתי בן 16. לבית הספר שבו למדתי הגיעו אב שכול יהודי (Rami Elhanan) ואב שכול פלסטיני בשם בסאם עראמין. שני האנשים האלה שאיבדו את היקרים להם מכל (בנותיהם) התגלו כחברים הכי טובים. חצי שעה לתוך האירוע והבחור הכי ימני בכיתה שלנו, זה שאני מתווכח איתו עד חורמה בכל שבוע, מתחיל לבכות כמו תינוק. הוא מעולם לא שמע פלסטיני מדבר. אני לא יודע אם האירוע גרם לו "לעבור צד" אבל האירוע בהחלט טלטל אצלו משהו עמוק בפנים.
כשאני נזכר באירוע אני מבין למה אנשי הימין רודפים את הפורום המדהים הזה. אמפתיה לכאב של האחר היא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו וזה חזק יותר מכל שלט או דגל בהפגנה.
החלטנו לחזור עם ההצגה שלנו לעוד ערב אחד, כי זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. את כל ההכנסות נתרום לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני שלא מפסיק להירדף אחרי משטר האימים הזה.
וכמובן, למי שעוד לא ראה את אואזיס- Oasis, ההצגה שזכתה בפרס התיאטרונטו 2019, קיפוד הזהב 2020 וטיילה ברחבי ארה"ב, זו כנראה הזדמנות אחרונה. עד ההזדמנות האחרונה הבאה.
תיאטרון יפו- 14.9, 20:30.
בבקשה תפיצו את הבשורה, נשמח לאולם מלא ושנוכל לתרום כמה שיותר לאנשים המדהימים האלה.
על ההצגה
"במלחמה כל אחד מאבד משהו, לפעמים מאבדים רק את החיים"
השנה היא 1956. בפאריס, עיר האורות של אחרי מלחמת העולם השנייה, השמלות מתקצרות והשאנסונים חוגגים. נואל הוא צייר צעיר שמגשים את חלומותיו בפאריס. גר במונמארטר ומצייר על הסיין.
אבל הוא גם צנחן במילואים, וכמו רבים מבני דורו הוא נשלח להילחם במורדים האלג'ירים אי שם בחולות הסהרה. הוא לא מרדן גדול, לא אידאליסט ולא קומוניסט, אבל במלחמה, מחוץ למולדתו, מחכות לו דילמות מוסריות שיעמידו אותו בסיטואציה של להיות או לחדול.
סיפור על אדם שהסכים לאבד את הכול כדי לא לאבד את עצמו.
מאת: אמיר פתר
בהשראת הספר "שחר במדבר" – נואל פאורליר
משך ההצגה: כ 50 דקות
מאת: אמיר פתר
בהשראת הספר "שחר במדבר" – נואל פאורליר
בימוי: חן דוד
משחק: אמיר פתר
מוסיקה: איתי לאור
עיצוב תפאורה ותלבושות: שירן לוי
עיצוב תאורה: נמרוד דנישמן
הפקה: נעמה שחר
צלם: נמרוד דנישמן
נימוקי השופטים, פסטיבל תיאטרונטו
"עשייה תיאטרונית בוגרת, מפוקחת ועם זאת פיוטית ומרגשת. שילוב של עיבוד רגיש ובימוי עשיר הבורא מרחבים, תקופות, ערים ומדבריות, באמצעי תיאטרון פשוטים, בעזרת צוות יוצרים צעיר ובביצוע מדויק ושובה לב."
מתוך הביקורת ידיעות אחרונות – שי בר יעקב
"כשחקן יצר פתר ביצוע חי, תוסס, אנושי ואמין, המעניק לדילמה הערכית של החייל מימד אקזיסטנציאליסטי מובהק. הבמאית, חן דוד, העמידה את הסיפור על במה המעוטרת בכמה ערימות חול המתפזרות בהדרגה והופכות להמחשה של המדבר שבו החייל כמעט ומסיים את חייו."
"מדובר במונודרמה חזקה ומעוררת מחשבה הזוכה לביצוע מצוין מצד שחקן צעיר, מוכשר, ובעל נוכחות מרשימה" **** (ארבעה כוכבים)
מונודרמה זוכת פרס ראשון ופרס השחקן בפסטיבל תיאטרונטו 2019
זוכה פרס תאטרון הפרינג' קיפוד הזהב 2020
אואזיס חוזר לתיאטרון יפו – כל ההכנסות יתרמו לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני
הרבה זמן אני שואל את עצמי "מה המשמעות של תיאטרון בימים חשוכים כאלה?"
והאמת, אין לי תשובה טובה. אבל אני יודע שני דברים בוודאות:
1. אני רוצה לעשות תיאטרון.
2. הימים האלה מאוד חשוכים.
את פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני הכרתי כשהייתי בן 16. לבית הספר שבו למדתי הגיעו אב שכול יהודי (Rami Elhanan) ואב שכול פלסטיני בשם בסאם עראמין. שני האנשים האלה שאיבדו את היקרים להם מכל (בנותיהם) התגלו כחברים הכי טובים. חצי שעה לתוך האירוע והבחור הכי ימני בכיתה שלנו, זה שאני מתווכח איתו עד חורמה בכל שבוע, מתחיל לבכות כמו תינוק. הוא מעולם לא שמע פלסטיני מדבר. אני לא יודע אם האירוע גרם לו "לעבור צד" אבל האירוע בהחלט טלטל אצלו משהו עמוק בפנים.
כשאני נזכר באירוע אני מבין למה אנשי הימין רודפים את הפורום המדהים הזה. אמפתיה לכאב של האחר היא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו וזה חזק יותר מכל שלט או דגל בהפגנה.
החלטנו לחזור עם ההצגה שלנו לעוד ערב אחד, כי זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. את כל ההכנסות נתרום לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני שלא מפסיק להירדף אחרי משטר האימים הזה.
וכמובן, למי שעוד לא ראה את אואזיס- Oasis, ההצגה שזכתה בפרס התיאטרונטו 2019, קיפוד הזהב 2020 וטיילה ברחבי ארה"ב, זו כנראה הזדמנות אחרונה. עד ההזדמנות האחרונה הבאה.
תיאטרון יפו- 14.9, 20:30.
בבקשה תפיצו את הבשורה, נשמח לאולם מלא ושנוכל לתרום כמה שיותר לאנשים המדהימים האלה.
על ההצגה
"במלחמה כל אחד מאבד משהו, לפעמים מאבדים רק את החיים"
השנה היא 1956. בפאריס, עיר האורות של אחרי מלחמת העולם השנייה, השמלות מתקצרות והשאנסונים חוגגים. נואל הוא צייר צעיר שמגשים את חלומותיו בפאריס. גר במונמארטר ומצייר על הסיין.
אבל הוא גם צנחן במילואים, וכמו רבים מבני דורו הוא נשלח להילחם במורדים האלג'ירים אי שם בחולות הסהרה. הוא לא מרדן גדול, לא אידאליסט ולא קומוניסט, אבל במלחמה, מחוץ למולדתו, מחכות לו דילמות מוסריות שיעמידו אותו בסיטואציה של להיות או לחדול.
סיפור על אדם שהסכים לאבד את הכול כדי לא לאבד את עצמו.
מאת: אמיר פתר
בהשראת הספר "שחר במדבר" – נואל פאורליר
משך ההצגה: כ 50 דקות
מאת: אמיר פתר
בהשראת הספר "שחר במדבר" – נואל פאורליר
בימוי: חן דוד
משחק: אמיר פתר
מוסיקה: איתי לאור
עיצוב תפאורה ותלבושות: שירן לוי
עיצוב תאורה: נמרוד דנישמן
הפקה: נעמה שחר
צלם: נמרוד דנישמן
נימוקי השופטים, פסטיבל תיאטרונטו
"עשייה תיאטרונית בוגרת, מפוקחת ועם זאת פיוטית ומרגשת. שילוב של עיבוד רגיש ובימוי עשיר הבורא מרחבים, תקופות, ערים ומדבריות, באמצעי תיאטרון פשוטים, בעזרת צוות יוצרים צעיר ובביצוע מדויק ושובה לב."
מתוך הביקורת ידיעות אחרונות – שי בר יעקב
"כשחקן יצר פתר ביצוע חי, תוסס, אנושי ואמין, המעניק לדילמה הערכית של החייל מימד אקזיסטנציאליסטי מובהק. הבמאית, חן דוד, העמידה את הסיפור על במה המעוטרת בכמה ערימות חול המתפזרות בהדרגה והופכות להמחשה של המדבר שבו החייל כמעט ומסיים את חייו."
"מדובר במונודרמה חזקה ומעוררת מחשבה הזוכה לביצוע מצוין מצד שחקן צעיר, מוכשר, ובעל נוכחות מרשימה" **** (ארבעה כוכבים)
