תיאטרון סיפור אוטוביוגרפי בדוי
"השם שלי הוא ימימה, כשקוראים לי ימימה אני עונה. מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה . זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא…כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום…"
יפו, סוף שנות השבעים. ימימה, ילדה בת אחת עשרה, לומדת את העולם שבחוץ.
היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות. כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח. התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון. על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז.
* פאפעג'ינה (ממרוקאית): בצק שלא תפח
משך ההצגה: כ 60 דקות
מאת ובבימוי: חנה ואזנה גרינולד
שחקנים: חנה וזאנה גרינולד, עדן אוליאל, סלי ארקדש , מוריה בשארי ליפשיץ/ תימור כהן/רחלי פנחס, לימור זמיר, ענת לוי, אוולין קצ'ולין, שמוליק מטלון/אייל סלמה
דרמטורגיה: דפנה קרון בשיתוף עם אירית רצ'בסקי
עיצוב במה ותלבושות: דניאלה מור
מוסיקאי: אייל וייס
מעצב סאונד: יונתן שחר
עוזרת במאי ומפיקה: יערה קיפניס
"… הצגת פאפע'גינה בתיאטרון יפו הוא מעשה תיאטרלי צנוע ומתוק שרקמה חנה וזאנה-גרינולד, העוסק בזהות נשית, מרוקאית וישראלית… במהלך ההצגה פוקדים כל שחקניה את המטבח שעל הבמה ותורמים במשהו ליצירתה של סעודה המוגשת לצופים עם ירידת המסך… נהניתי כל כך מן ההצגה הפשוטה והקטנה הזאת, שרוח הצגות לבני הנעורים שורה עליה…ב"פאפעג´ינה" אין שום דבר מרוחק…כשיוצרים תיאטרון "קרוב", כזה המדבר בשפת אנוש, מותר וכדאי לעשות אותו קרוב מאוד, להישיר מבט לעיני הקהל ולא לפחד שהתוצר יהיה נאיבי. כל שחקני ׳פאפעג׳ינה׳ יודעים זאת."
יובל בן-עמי, "העיר"
ביקורת על ההצגה בבלוג ״תרבות הפנאי״
על ההצגה בבלוג של שונית וייס
על ההצגה בבלוג ״האי של איריס״
תיאטרון סיפור אוטוביוגרפי בדוי
"השם שלי הוא ימימה, כשקוראים לי ימימה אני עונה. מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה . זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא…כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום…"
יפו, סוף שנות השבעים. ימימה, ילדה בת אחת עשרה, לומדת את העולם שבחוץ.
היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות. כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח. התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון. על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז.
* פאפעג'ינה (ממרוקאית): בצק שלא תפח
משך ההצגה: כ 60 דקות
מאת ובבימוי: חנה ואזנה גרינולד
שחקנים: חנה וזאנה גרינולד, עדן אוליאל, סלי ארקדש , מוריה בשארי ליפשיץ/ תימור כהן/רחלי פנחס, לימור זמיר, ענת לוי, אוולין קצ'ולין, שמוליק מטלון/אייל סלמה
דרמטורגיה: דפנה קרון בשיתוף עם אירית רצ'בסקי
עיצוב במה ותלבושות: דניאלה מור
מוסיקאי: אייל וייס
מעצב סאונד: יונתן שחר
עוזרת במאי ומפיקה: יערה קיפניס
"… הצגת פאפע'גינה בתיאטרון יפו הוא מעשה תיאטרלי צנוע ומתוק שרקמה חנה וזאנה-גרינולד, העוסק בזהות נשית, מרוקאית וישראלית… במהלך ההצגה פוקדים כל שחקניה את המטבח שעל הבמה ותורמים במשהו ליצירתה של סעודה המוגשת לצופים עם ירידת המסך… נהניתי כל כך מן ההצגה הפשוטה והקטנה הזאת, שרוח הצגות לבני הנעורים שורה עליה…ב"פאפעג´ינה" אין שום דבר מרוחק…כשיוצרים תיאטרון "קרוב", כזה המדבר בשפת אנוש, מותר וכדאי לעשות אותו קרוב מאוד, להישיר מבט לעיני הקהל ולא לפחד שהתוצר יהיה נאיבי. כל שחקני ׳פאפעג׳ינה׳ יודעים זאת."
יובל בן-עמי, "העיר"
ביקורת על ההצגה בבלוג ״תרבות הפנאי״
על ההצגה בבלוג של שונית וייס
על ההצגה בבלוג ״האי של איריס״
