בעקבות ספרו של הלל כהן – תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי
ההצגה עוסקת במעשי האיבה שהתרחשו בפלסטינה – א"י בין היהודים והערבים במחצית השנייה של חודש אוגוסט 1929, הידועים כ"מאורעות תרפ"ט", ואשר הסתיימו ב – 133 הרוגים בצד היהודי, 116 הרוגים בצד הערבי, ומאות של פצועים משני הצדדים. לראשונה מוצגים על במה המאורעות כפי שהם השתקפו דרך עיני שני הצדדים – היהודים והערבים – וכן הבריטים, שניצבו בתווך. ההצגה עושה שימוש אך ורק בעדויות של בני התקופה: עדויות שהושמעו בפני וועדת החקירה הבריטית; עדויות שניתנו לגורמים יהודים; קטעי עיתונים, מכתבים וספרי זיכרונות. כך נוצר פסיפס של קולות אשר מספרים ביחד סיפור של איבה ואלימות הדדיים, אך גם של עזרה והצלה שחצו גבולות לאומיים.
ריבוי הקולות מאפשר יצירה של מעין רשומון – הצגת נקודות מבט שונות על אותו האירוע, ושרטוט של תמונה מורכבת, רב-ממדית. המחזה אינו עוסק בכל מוקדי האלימות, אלא בירושלים בלבד. באופן שכזה ניתן לעקוב בצורה ברורה אחרי התפתחות האירועים, שהתחילו ביום כיפור תרפ"ט (23 ספטמבר 1928) בסכסוך סביב מחיצה שהציבו מתפללים יהודים ליד הכותל המערבי, ואשר נועדה להפריד בין נשים וגברים. בחודשים הבאים גברה המתיחות בין יהודים וערבים, עד אשר כמה תקריות הובילו לפרץ הדמים של הקיץ הבא. מתוך פסיפס הקולות נוצר נרטיב של אירוע מורכב, שצבר תנופה איטית, הגיע לפיצוץ אלים, ושכך.
ההצגה כוללת גם עדויות המתייחסות לאירועים שהתרחשו במאי 2021 בעת מבצע "שומר החומות", ומצביעות על הממד האקטואלי-תמיד של מאורעות תרפ"ט.
משך ההצגה: כ 75 דקות
מחזה: אבנר בן-עמוס
בימוי: סיני פתר
שחקנים: חוה אורטמן, ראודה סלימאן, דניאל ברטוב, רביע חורי
תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
מוסיקה: חביב שחאדה
וידאו-ארט: יערה ניראל
תאורה: רועי דביר
עוזר בימוי: יהונתן בסון
ציור הפסיפס בהשראת יצירתו של האמן דוד וקשטין (מוצגת במוזיאון ת"א)
בתמיכת:
מכון טרומן לקידום השלום, האוניברסיטה העברית בירושלים
קרן רבינוביץ לאמנויות, עיריית תל-אביב
מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת תל-אביב
מרכז קלמן לחינוך יהודי, אוניברסיטת תל-אביב.
מפעל הפיס, המועצה לתרבות ואמנות
" התרגשתי מאד כשצפיתי ב״שנת האפס". זו הצגה עדינה ומאופקת אך דרמטית ומטלטלת. התמונה הבימתית חכמה והאביזרים המעטים החזיקו את המרובה. העבודה של הבמוי, הכתיבה, המוסיקה, התאורה והשחקנים היתה מצוינת. הצגת חובה." עודד קוטלר
"חוויה חזקה מאד… מימד עכשווי מטלטל… אל תחמיצו. זו הצגה חשובה ונדירה". עידו אמין, מוסיקאי ועיתונאי
"הצגה שנכתבה, בוימה ומשוחקת מתוך מבט מפוכח להפליא על ההווה, וזה דבר שמצריך עיניים רואות ולב מקשיב ואמיץ". אורלי נוי, עיתונאית ומתרגמת
"הצגות ממין זה ושאר מיני עשייה תרבותית משותפת ליהודים וערבים הם עדות לאנושיות שמסרבת להתקרנף". פרופ' נמרוד אלוני, פילוסוף ומחנך
בעקבות ספרו של הלל כהן – תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי
ההצגה עוסקת במעשי האיבה שהתרחשו בפלסטינה – א"י בין היהודים והערבים במחצית השנייה של חודש אוגוסט 1929, הידועים כ"מאורעות תרפ"ט", ואשר הסתיימו ב – 133 הרוגים בצד היהודי, 116 הרוגים בצד הערבי, ומאות של פצועים משני הצדדים. לראשונה מוצגים על במה המאורעות כפי שהם השתקפו דרך עיני שני הצדדים – היהודים והערבים – וכן הבריטים, שניצבו בתווך. ההצגה עושה שימוש אך ורק בעדויות של בני התקופה: עדויות שהושמעו בפני וועדת החקירה הבריטית; עדויות שניתנו לגורמים יהודים; קטעי עיתונים, מכתבים וספרי זיכרונות. כך נוצר פסיפס של קולות אשר מספרים ביחד סיפור של איבה ואלימות הדדיים, אך גם של עזרה והצלה שחצו גבולות לאומיים.
ריבוי הקולות מאפשר יצירה של מעין רשומון – הצגת נקודות מבט שונות על אותו האירוע, ושרטוט של תמונה מורכבת, רב-ממדית. המחזה אינו עוסק בכל מוקדי האלימות, אלא בירושלים בלבד. באופן שכזה ניתן לעקוב בצורה ברורה אחרי התפתחות האירועים, שהתחילו ביום כיפור תרפ"ט (23 ספטמבר 1928) בסכסוך סביב מחיצה שהציבו מתפללים יהודים ליד הכותל המערבי, ואשר נועדה להפריד בין נשים וגברים. בחודשים הבאים גברה המתיחות בין יהודים וערבים, עד אשר כמה תקריות הובילו לפרץ הדמים של הקיץ הבא. מתוך פסיפס הקולות נוצר נרטיב של אירוע מורכב, שצבר תנופה איטית, הגיע לפיצוץ אלים, ושכך.
ההצגה כוללת גם עדויות המתייחסות לאירועים שהתרחשו במאי 2021 בעת מבצע "שומר החומות", ומצביעות על הממד האקטואלי-תמיד של מאורעות תרפ"ט.
משך ההצגה: כ 75 דקות
מחזה: אבנר בן-עמוס
בימוי: סיני פתר
שחקנים: חוה אורטמן, ראודה סלימאן, דניאל ברטוב, רביע חורי
תפאורה ותלבושות: דניאלה מור
מוסיקה: חביב שחאדה
וידאו-ארט: יערה ניראל
תאורה: רועי דביר
עוזר בימוי: יהונתן בסון
ציור הפסיפס בהשראת יצירתו של האמן דוד וקשטין (מוצגת במוזיאון ת"א)
בתמיכת:
מכון טרומן לקידום השלום, האוניברסיטה העברית בירושלים
קרן רבינוביץ לאמנויות, עיריית תל-אביב
מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת תל-אביב
מרכז קלמן לחינוך יהודי, אוניברסיטת תל-אביב.
מפעל הפיס, המועצה לתרבות ואמנות
" התרגשתי מאד כשצפיתי ב״שנת האפס". זו הצגה עדינה ומאופקת אך דרמטית ומטלטלת. התמונה הבימתית חכמה והאביזרים המעטים החזיקו את המרובה. העבודה של הבמוי, הכתיבה, המוסיקה, התאורה והשחקנים היתה מצוינת. הצגת חובה." עודד קוטלר
"חוויה חזקה מאד… מימד עכשווי מטלטל… אל תחמיצו. זו הצגה חשובה ונדירה". עידו אמין, מוסיקאי ועיתונאי
"הצגה שנכתבה, בוימה ומשוחקת מתוך מבט מפוכח להפליא על ההווה, וזה דבר שמצריך עיניים רואות ולב מקשיב ואמיץ". אורלי נוי, עיתונאית ומתרגמת
"הצגות ממין זה ושאר מיני עשייה תרבותית משותפת ליהודים וערבים הם עדות לאנושיות שמסרבת להתקרנף". פרופ' נמרוד אלוני, פילוסוף ומחנך
